בנם של שרה ואהוד. נולד ביום כ"ב בכסלו תשס"ג (27.11.2002) בבית שאן. אח קטן לקארין, דביר ומתן.

שגב גדל והתחנך בחינוך הקיבוצי, פעוטון בקיבוץ מסילות ואחר כך גן בקיבוץ ניר דוד, בית ספר "רימון" במסילות ותיכון "גאון הירדן" בנווה איתן.

היה ילד מוקף באהבה, ורבים ביקשו להיות במחיצתו, העריכו ואהבו אותו, אירחו אותו בביתם, ותמיד היה המרכז והלב בחבורה. חבריו נהגו לקרוא לו שגבי,שגבון, ובצבא נקרא סרגיי.

שגב אהב בעלי חיים, טיפל בהם במסירות וברגישות רבה - סוסים, גורים, ציפורים וארנבות. בפינת החי בבית הספר היסודי נהג להתלוות לאחראית בבקרים להאכיל את החיות, ובצהרים נסע לעין הנציב לרכוב על סוסים.

בשיעורי מוזיקה בחר לנגן על קלרינט, ואהב לשיר. לקראת י"ב ביקש גיטרה, כדי שילמד דרך האינטרנט באופן עצמאי לפרוט עליה.

לאורך כל חייו גילה שגב נחישות והתמדה במימוש מטרותיו, הן בהחלטות משמעותיות והן בדברים שחפץ בהם. כך היה, כאשר התמיין לשירות קדם-צבאי במכינת יהב בערבה, ברכישת גיטרה, רולר סקייט, גלשן, והאייפון ששגב עבד בתחנה הדלק ומכספו האישי קנה. גם כאשר לא הצליח במימוש יעדיו ידע להמשיך הלאה, ראה בכל נקודת ציון בחייו הזדמנות לגדול לצמוח ולנתב את חבריו למקום מבטחים. הם ידעו ששגב מייעץ בחוכמה, בתבונה וברגישות.

בחטיבת הביניים הצד החברתי והאינטליגנציה הרגשית שלו מאוד בלטו, הוא ידע לראות את מעלותיו של כל אדם ותמיד היה מחבר נערים ונערות מכל הזרמים ובין אנשים בעלי תפיסות עולם שונות, כך הצליח לגעת בלבבות רבים. מעגל החברים גדל והתרחב, וכל אחד ניכס לעצמו את שגב כחבר הכי טוב שלו.

בספורט הקדיש את מרב מרצו למועדון הכדורסל ולגלישה במרינה בהרצליה.

בתיכון נחשפה המשפחה לכישרון של שגב בציור, לצד המוזיקה האיכותית והסגנונות המגוונים. ציוריו משקפים שורשיות עמוקה, דיוק, אופטימיות, חדוות חיים וצבעוניות.

במהלך התיכון שגב רקם חברות עם ספיר בת הקיבוץ, ומעגל חבריו גדל בקיבוץ חפציבה וכל הסביבה בעמק המעיינות ובעמק יזרעאל. שגב שהה זמן רב במחיצת חבריו בעמק, הוא נהג לקבצם למרגלות הגלבוע במצפה שנהגו לקרוא לו "בית במבה", שם ישבו שעות ארוכות, הקשיבו למנעד רחב של סגנונות במוזיקה וניהלו שיחות בשעות הקטנות של הלילה על מהות החיים, משמעויות ואפיקים.

חדוות החיים אפיינה את שגב, צחוק מתגלגל וחיוך ממגנט ששבה את ליבותיהם של כל מי שנקרה בדרכו. שגב חיבר בין קבוצות וגוונים שונים של החברה, ראה את המעלות בכל אחד ואחד, כיבד את השונה והחלש.

שגב נהג בטבעיות לאגד את חבריו סביבו ולצאת לטיולים, לים שכה אהב, להלך בשבילי הארץ, לשהות באסי בניר דוד. לפני גיוסו שגב וחבריו ארגנו טיול לסיני, וברגילה במהלך השירות הצבאי, ארגן טיול לאיטליה יחד עם חבריו.

שגב החליט לסיים את העתודה בלימודי אלקטרוניקה -י"ג ב"מכללת כנרת". גם שם התחבב מאוד על כולם, בכל מקום שדרכה רגלו שגב יצר הילה של אור, שמחה וטוב לב.

שגב בחר להתגייס לשירות קרבי משמעותי. ב-17.8.2022 התגייס לשירות קרבי בנח"ל, לצד רבים מחבריו. הוא שירת בגדוד 50 של חטיבת הנח"ל.

עבר מסלול טירונות בבא"ח הנח"ל בתל ערד. בהכשרה נדרש למאמצים מנטליים ופיזיים קשים, שגב לא ויתר לעצמו הן במסעות, והן בימים הקרים בתל ערד בשמירות ובתורניות. מעולם לא הלין על שירותו הצבאי, דאג לסיים כל משימה בצד הטוב ביותר. במהלך הטירונות סבל משברי מאמץ אך זה לא הניא אותו מלסיים את מסע הכומתה בפרדס חנה. אחרי שעבר הכשרה במרגמות שובץ בתעסוקה מבצעית בחווארה ושכם, בתחילת אוגוסט 2023 עבר אימון בקלע חיר ובסופו יצא לחופשה, אז טס לאיטליה עם חברים.

בהמשך סופחה היחידה לעורב נח"ל, ונשלחה לעוטף עזה.

שגב מגיע אחת לשבועיים, וכבר בדרך מקבץ את חבריו, מה אומר ?? מה אומר?? אלה המילים שנאמרו חזור ונשנה בכל שיח, שגבי קיבץ ואירגן נסיעות לים, שחיה באסי, ישיבה אצל החברים,

שגב הוא הדבק בחבורה, העוגן בכל מעגל חברים שיצר. חבר אמיתי, שטיפח אחדות, נתינה, וערבות הדדית בקרב חבריו. כשהגיע לחופשה נהג לקבץ את חבריו כבר מהדרך, ויחד יצאו לבלות בים, באסי או שיחות במצפה או בספארי בקיבוץ עד השעות הקטנות של הלילה. נהג להרגיע את חבריו באמירה "בוא נוריד תפאניקה" או "יהיה טוב חייב להיות", ואחרי שנפל חבריו בעמק קעקעו אמירה זו בגופם, כמו כן את דמותו, שגם ברגעים הקשים העלתה חיוך וצחוק.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בבוקר שמחת תורה התנהלו שגב וחבריו למחלקה על פי נוהל כוננות עם שחר. בשעה 6:48 הוא שלח הודעה לחבריו בעמק "יורים עלינו וואלה זו מלחמה", ומאז התנהל קרב עיקש פנים מול פנים מול מחבלים. המחלקה ירתה במקביל פצמ"רים בהנחיית מפקד המוצב, שנלחם מחוץ למוצב בשער הקדמי.

כאשר נורה RPG לעבר המיגונית שמתוכה המחלקה נלחמה קרב הירואי והיא עלתה באש, החיילים קיבלו הוראה להתמקם מחדש במרחב המוגן שבחדר האוכל. לשם לקחו גם את שגב, הפצוע ברגלו השמאלית.

המחבלים המשיכו לתקוף באמצעי לחימה רבים את החיילים שבחדר האוכל, במהלך המתקפה בשעה 8:00 בערך הושלך רימון שהתגלגל לעברו של שגב. בשבריר שנייה זו שגב מסר את נפשו, ספג בגופו את הרימון, ונהרג. בפעולה אמיצה זו שגב הציל את החיילים שהתבצרו בחדר האוכל וכך למעשה אפשר להם להמשיך את הלחימה בהגנה על המוצב עד בוא כוחות נוספים.

רב-טוראי שגב שוורץ נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית של בית העלמין בבית שאן. הותיר אחריו הורים, אחות ושני אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

אימו, שרה, ספדה לו: "שגב היה עלם חמודות, קסם של ילד, יפה תואר עם חיוך שובה לב, אהוב בכל מקום... החברים שלו בצבא סיפרו שרק הוא היה מסוגל להרים את החיילים אחרי שהם היו שבים מחופשת הסופ"ש, ותמיד עם חיוך מלא טוב... קיבלנו אותו לשני עשורים של נחת ואהבה. אני כל כך מתגעגעת לקבל ממנו חיבוק, לקבל ממנו הודעה שהוא אוהב אותי, לשהות במחיצתו ולראות כמה הוא רגיש, נעים הליכות וערכי".

"שגבי אהוב שלנו", כתבה אחותו הגדולה, קארין, לרגל יום ההולדת הראשון של שגב לאחר נפילתו. "אתמול ציינו את יום הולדתך העשרים ואחת, יום בו נכנס אל העולם אור גדול, אהבה, חום והרבה מקסמך האישי. אותו קסם שאפף אותך מגיל קטן, שבה את לבבות כולם. בחיוך, בצחוק ובקלילות האופיינית לך נגעת בכל אחד ואחת מהאנשים סביבך... בכל צעד ושעל אליו פנית דייקת לעצמך באינטליגנציה רבה את פני הדברים שיתאימו לך, והכול בנונשלנטיות מעוררת הערצה, בחן ובענווה. עם השנים זה היה ברור, אמנם היית הקטן בבית אבל הגדול מכולם! ובכל מקום, אורך נגע והשארת את חותמך".

אחותו של שגב, קארין, ילדה בן וקראה לו גיל: גיבור – ישראל – לעד, להנצחת אחיה והשמחה הקבועה שלו, הטבועה במשמעות של השם. חברה התחברה לדמות של שגב ולערכיו, והחליטה לקרוא לבנה שגב.

שגב מונצח באתר האינטרנט של בית הנשיא.

במשכן הנשיא בירושלים נערך טקס סיום כתיבת ספר תורה לעילוי נשמתו. הספר נכתב, כתבה אימו, אחרי שבשירות הצבאי חוו מראות של שגב בכיפה, בחולצת ציצית או בסרטון של קידוש על ארבעת המינים וקריאה של שמע ישראל. הטקס נערך במעמד נשיא המדינה, יצחק הרצוג, הרב הראשי לישראל דוד יוסף ורבנים נוספים. לאחר שכתב אות בספר, אמר הנשיא הרצוג להוריו של שגב: "בשם מדינת ישראל אני רוצה להודות לכם על הילד המיוחד ועל תרומתו למען המדינה". טקס הכנסת ספר התורה נערך בישיבה הקטנה בבית שאן.

במהלך השבעה חבריו בשיתוף אחיו של שגב החליטו להקים את המצפה "בית במבה" לזכרו של שגב. המצפה שוכן למרגלות הגלבוע מעל קיבוץ חפציבה שכה אהב. במצפה הוצבה תמונת ענק של שגב עם המשפט "עכשיו תורי להיות גיבור" שצוירה ע"י האומנית צליל יוגב.

המשפחה מנציחה את מורשתו של שגב ביוזמת הרעיון של חיבורים - שגב בטבעיות המאפיינת אותו חיבר חברים מהעמק והעיר, "מפגש עמק ועיר" מחדד את החשיבות של השיח, האחדות ואהבת הארץ. המסע מתחיל בשבילי העמק, מסתיים במעגלי שיח עם דמויות מופת מהעמק על פי ערכיו של שגב - אהבת הארץ, אהבת האדם, רעות, ערבות הדדית, שמחה, אופטימיות, עין טובה, גיוס קרבי משמעותי, נתינה ועזרה לזולת, הכלה ואמפתיה לחלש ולשונ.

הוקמה פינת לימוד תורנית בבית מדרש לעילוי נשמת שגב. עמותת "איילת השחר" תרמה עשרים כיסאות, כגילו של שגב. במקום יש גם שתי יחידות של תפילין שנרכשו והוקדשו לע"נ שגב.

הופקו אלבומים המתעדים את עשרים שנות חייו של שגב. הם כולים אפשרות של צילום ב-QR וצפייה בסרטונים שמהם מתגלמת דמותו של שגב, חיוך נסוך על פניו בכל התמונות, מלא חדוות חיים, שמחה, אהבה וטוב לב.

לזכר שגב נערכה נטיעת עצים בט"ו בשבט, הופקו סטיקרים, חולצות, כובעים, כיפות, תיקי הצלה בעבור הארגון איחוד הצלה, נרכשו ספרי תהילים, חומשים וסידורים, ועוד.

לזכרו הופקו יין שגב - אדום לבן ורוזה, ומיץ שגב, בשל אהבתו למשקה מיץ אגוזים וסברס.

במסגרת מיזם "סיפור חיים" נכתב ספר - סיפור חייו של שגב. בספר משפחה, חברים מורים ומדריכים מביאים לידי ביטוי את דמותו של שגב, ילד של חיבורים, מתקשר עם האחר בגובה העיניים, נטול אגו ואינטרסים, ניקיון הלב והטוהר ניכרים בו, לצד שמחה רוגע ושלווה פנימית שכה אפיינה אותו.